יום ראשון, 21 ביולי 2013

המעיין, תמוז ה'תשע"ג

מזה למעלה מחודש שתכננתי לכתוב על הגליון האחרון של המעיין, אך לא התפניתי לזה. אז הנה מאמרי הגליון, אם טרם נחשפתם אליהם, ומעט הערות שלי.

שלא לעמוד במקום אחד! / העורך
"אל מסתתר בשפריר חביון" / הרב יעקב משה הלוי בנימין
אבֵלותו של רבנו גרשום / אליסף יעקבסון
"וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ" / הרב עמיחי כנרתי
ההכרח בקבלת האמונה בה' בשעת הגרות / הרב מרדכי אלתר
צביעת תכלת על פי הרמב"ם ושימוש בסממני צביעה טבעיים / פרופ' זהר עמר וד"ר דוד אילוז - לאחרונה סיימתי לקרוא את הספר "The Rarest Blue" (הסקירה המופיעה כאן באנגלית תואמת לחלוטין לדעתי על הספר). על אף שקראתי בעבר מספר מאמרים על התכלת, בכל זאת הרגשתי שהספר סגר לי כמה פינות והעשיר אותי בעוד ידע בנושא. למאמר הזה נחשפתי בצמוד לסיום קריאת הספר ומבחינתי הוא היה דבר בעתו.
תנ"ך מִגובה "האני העליון" - גישת רי"ל בלוך ביחס לגדולי התנ"ך / הרב שלמה קושלבסקי - המאמר הזה הוא לדעתי קצת מעליב. המחבר "מוכיח" שהתנ"ך עצמו מצהיר שאין ללמוד אותו "בגובה העיניים":
ניתן להיווכח שהגישה הרווחת בתורה עצמה ובמקורות חז"ל, היא לראות את גדולי התנ"ך כמלאכי עליון ואף מעבר לכך. ניתוח, אפילו ב"קריאה יחפה", של פסוקי התורה, מצביע על הנחת-יסוד שרואה בגדולי התנ"ך אנשים שיש להתייחס למעשיהם ולדבריהם בחרדת קודש, שהרי מדובר על אנשים שמעשיהם קובעים ומעצבים את עתידן של אומות שלמות למשך אלפי שנים. כך במעשה ברכת יצחק ליעקב ולעשו (בראשית פרק כז) קיימת הנחת יסוד ברורה שאינה כתובה במפורש, אך רבקה, יעקב, עשו ויצחק כולם בטוחים בכך שמילותיו של יצחק יקבעו את תבנית מערכת היחסים בין אומת יעקב לאומת עשו למשך אלפי שנים קדימה. כלומר, הם מודעים להיותם ראשי אומות (כמו שכבר נאמר לרבקה "שני גוים בבטנך"), והם מודעים להיותו של יצחק אדם שבברכתו הוא נותן את העולם באופן ממשי לאחת משתי האומות האלו. הרי בברכה אנו עוסקים - האם אין יצחק יכול לברך בעושר ובנכסים ובהצלחה גם את יעקב וגם את עשו? מן הדברים שבתורה עולה, שכולם כאחד תפסו את ברכת יצחק כמעניקה את העולם כולו ליעקב, באופן שלא ניתן לתתו פעמיים.
.... כלומר, ברור הוא שיש כאן אנשים שמעשיהם קובעים ומעצבים את המציאות של ההווה והעתיד.
אני חושב שהמחבר היה יכול להשקיע מעט יותר מאמץ לנסות ולהבין את השיטה עליה הוא חולק. 

תגובות והערות
הערה על הספר 'ויואל משה' / הרב מיכאל קליין - מעולם לא הבנתי את הצורך של אנשים מהציבור שלנו לעיין בדבריו של ה'ויואל משה' ולחלוק עליהם. ייתכן וזה קשור לדברים (החריפים קצת) שכתב פרופ' נדב שנרב.
מסורת לעוף ללא נוצות / יוסף כץ
עניין בליעת כלים בזמננו / הרב שמואל הכהן

על ספרים וסופריהם
שו"ת 'מנחת אשר' / הרב אוריאל בנר - זה המאמר שהכי נהניתי ממנו בגליון הנוכחי. הכותב הצליח לעורר בי לא מעט סקרנות ורצון להכיר את הספר עליו הוא כותב, הלא הוא שו"ת מנחת אשר של הג"ר אשר וייס. במיוחד מצאתי עניין בסעיף הבא מתוך דבריו:
הפתיחה לסימן ל מיוחדת בחריפותה: "קבלתי לנכון הקונטרסים. ואין אני מסכים אף לא למילה אחת שכתב. לענ"ד שגה בזה שגיאה גדולה ומסקנתו חמורה ביותר ויש בה מכשול לרבים באיסור דאורייתא רח"ל"... מהו הנושא המדובר? האם המדליק נורת לד בשבת עובר איסור תורה. בתוך הדברים מתברר יחסו של הרב לאיסור חשמל בשבת: "האמת יורה דרכו דיש לפלפל ולפקפק בכל הדרכים והסברות שנאמרו בזה... אך כל מי שירצה להקל בזה למעשה הוציא עצמו מן הכלל, וכאילו בת קול יצאה מן השמים שיש בזה חשש מלאכה דאורייתא". וכאן מגיע הרב לחידוש מקורי ומשמעותי: "אני כשלעצמי נראה לי דיש בסגירת המעגל החשמלי... חשש מכה בפטיש דאורייתא", וזאת על פי האמור בירושלמי שרבי יוחנן ור"ל עיינו בכל המלאכות שבעולם "וקבעו שמעשה זה יש בו חשיבות, תיקון וחידוש ומשום כך - מלאכה הוא, ורק אחר כך התבוננו לאיזו מל"ט הוא דומה... ונראה... שכך גם לגבי סגירת המעגל החשמלי... דללא כל ספק יש בה המצאה עצומה שאין כמותה תיקון וחשיבות... וכך גם לגבי נורות לד".
לדברי המנחת-אשר, כפי שהוא מובא כאן, כל הפעלה של כל מכשיר חשמלי יהיה כרוך באיסור תורה של מכה בפטיש. אני כמובן אצטרך לחכות ולראות את דבריו בפנים, אך לעת עתה אפשר לפחות להעלות מספר שאלות לאויר שעליהם נצטרך לענות:
א. מה פירוש "סגירת מעגל חשמלי"? האם מדובר בסגירה פיזית של המעגל, קרי קירוב חוט אל חוט? כיום, מכשירים רבים, ובודאי כל המכשירים האלקטרוניים שלנו, אינם פועלים על טכנולוגיה שיש בה סוג כזה של סגירת מעגל, אלא מבוססים על טכנולוגיה של מוליכים למחצה שכאשר מעלים את הזרם המעגל "מתעורר לחיים" ונעשה מוליך. האם לדבריו יהיה הבדל בין הדלקת מכשירים כאלה לבין הדלקה של מכשירים בהם יש סגירת מעגל במובן הישן? במקרים רבים כיום הדלקת נורת לד איננה כרוכה בסגירת מעגל, האם עדיין יהיה בה משום איסור תורה? 
ב. האם יהיה אסור בשבת להפעיל מנגנון בעזרת מים או רוח? האם הפעלה של מאוורר חשמלי יהיה אסור מהתורה, אך הפעלה של מאוורר דומה בעזרת רוח או מים לא יהיה אסור מהתורה? 

6 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

האם אסור להפעיל מנגנון בעזרת מים או רוח?
ירושלמי משכת שבת פרק ז הלכה ב' "רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה וכל דבר שהוא מחוסר לרוח חייב משום זורה"

RavTzair אמר/ה...

נא לא להגיב כ"אנונימי" - בחר שם ותגיב אתו.

לעצם העניין, דבריך לא רק שאינם קשים עלי, אלא מחזקים את דברי.
מה שמצינו בחז"ל איסור על שימוש במים וברוח הוא כשעושים בעזרתם מלאכה, לא רק מפעילים מנגנון.
אין צורך להביא את דין הירושלמי לעניין רקק והפריחתו הרוח (שלא ברור עד כמה הבבלי מסכים אתו), אתה יכול פשוט להביא את מלאכת זורה עצמה, או להביא את האיסור לטחון חטים במטחנת מים. השאלה שלי היא האם יהיה אסור להכניס את גלגל המטחנה למים, כשאני יודע בודאות שאין חטים במטחנה - כלומר, האם יש איסור תורה רק בהפעלת המנגנון גם כשאין מלאכה שמתבצעת?

ח. ל. אמר/ה...

ברצוני להפנות את תשומת ליבך לרצף מעניין בדברים שכתבת -

"אני חושב שהמחבר היה יכול להשקיע מעט יותר מאמץ לנסות ולהבין את השיטה עליה הוא חולק.

תגובות והערות
הערה על הספר 'ויואל משה' / הרב מיכאל קליין - מעולם לא הבנתי את הצורך של אנשים מהציבור שלנו לעיין בדבריו של ה'ויואל משה' ולחלוק עליהם. ייתכן וזה קשור לדברים (החריפים קצת) שכתב פרופ' נדב שנרב."

איני חסיד סאטמר, ואיני מזדהה עם עקרונות היסוד במשנתו של הרב טייטלבוים ביחס לציונות, (זכיתי גם ללמוד מכתבי הרב קוק ולהיות מושפע ממחשבתו), ועם זאת ראיתי הרבה דברים של טעם בכתביו, שכוללים מלבד שני הספרים שהקדיש לנושא הציונות שני כרכים של שו"ת וסדרת ספרי דרוש, ודרשנות משובחת שכוללת גם ביאורים פשטיים ישרים במאמרי חז"ל וביאורים רעיוניים, ומראה על ידע תורני נרחב של מחברה.

באופן כללי, התמודדות אמיתית עם טענות הצד שכנגד מסייעות להעמקה ולהעשרה. (ניתן להאריך במקורות מדברי הרב קוק לעקרון זה).

ולא רק לגבי תורת הרבי מסאטמר, אלא גם באישיותו ובפועלו יש הרבה מה להעריך כגון מפעלי החסד שיזם, (ניתן לקרוא אודותיו באנציקלופדיה לחסידות של ד"ר אלפסי).
ולגבי המשפט האחרון בדבריו של שנרב העוסק ברכבת קסטנר, איני בקיא בעובדות ובוודאי שאין לי את היכולת להכריע בין גרסאות שונות, אבל בכל אופן אזכיר את דברי חוקרת השואה אסתר פרבשטיין שהאמירה שהרבי מסאטמר, ראש המתנגדים לציונות, ניצל ברכבת ציונית, מעניינת אולי אף פיקנטית, אך מתעלמת מן ההקשר ההיסטורי. (בסתר רעם עמ' 83). כדאי גם לציין עובדה פחות מוכרת לגבי פועלו בשואה, והיא פעילות ההצלה האינטנסיבית שעסק בה. (על פעילות זו קראתי בספר אחר של אותה חוקרת - בסתר המדרגה).

RavTzair אמר/ה...

אני לא רואה סתירה בין שתי ההערות שלי. זאת, מכיוון שאינני רואה כל צורך לחלוק על הרבי מסאטמר ולכן אינני מבין את הצורך לעיין בדבריו ולהבין את שיטתו. מבחינתי, ההיסטוריה כבר הכריעה כנגד הרבי מסאטמר. וגם אלו שר ההיסטוריה היה מוביל אותנו למחוזות אחרים, זה לא היה מכשיר את משנתו של הרבי מסאטמר ללימוד: משנה המבוססת כולה על ציור המטרה סביב החץ.
המצחיק הוא שגם המעיינים בדבריו, כמו הרב מיכאל קליין, מגיעים לאותה מסקנה שאני הגעתי אליה (קרי, משנה המבוססת כולה על ציור המטרה סביב החץ).

גם מבלי שאני מכיר את משנתו התורנית, אני כנראה יכול לקבוע שהרבי מסאטמר אינו אדם רע. אני בטוח שהוא עשה הרבה דברים מוצלחים בחייו. אני גם בטוח שיש לי מה ללמוד ממנו. אבל בכל הקשור למשנתו ביחס לציונות, למדינה, לתהליכי הגאולה, אפשר לומר שהוא לא קיים מבחינתי, ולכל הפחות יש לקרוא עליו "שרי ליה מריה".

נדב אמר/ה...

לגבי תנ"ך בגובה העיניים ראה הקטע "תנ"ך בגובה המתניים" כאן

http://woland.ph.biu.ac.il/uploaded/742.pdf

מיכאל, (אנונימי לשעבר) אמר/ה...

ראשית, התנצלות - רק אחרי שכתבתי ושלחתי את התגובה שמתי לב לבקשה לא להגיב כאנונימי.

ולענין עצמו - איזו מלאכה מתבצעת ברקיקה? אפשר להבין בירושלמי שמדובר על כל ניצול של אנרגיה טבעית בשביל פעולה (ולא "מלאכה").
כמובן, בתור מי שלמד בבלי אתה מניח שמלאכת זורה הינה הפרדת המוץ ושמהותה זהה למלאכת בורר (כמו ששואלת הגמ' מדוע נישנו בורר זורה ומרקד- הרי כולם מלאכה אחת) אך יתכן שלפי הירושלמי מהותה של מלאכת זורה היא ניצול אנרגיה טבעית כפי שכתבתי.
ושתי הסתייגויות:
א. לשונו של הירושלמי סתומה וניתן להבין אותה גם באופנים אחרים.
ב. הבבלי כנראה לא מקבל את הירושלמי, לא הבאתי את הדברים כחיזוק הלכתי לדעת הרב וויס אלא יותר כאנקדוטה שמראה שיש כיוון כזה במקורות.