יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס. יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ. יד וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ.
כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, לַמְיַלְּדֹת; וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד. כא וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים.
בשני מקבצי הפסוקים הללו מוזכר ההתרבות של עם ישראל. עם זאת, בשני המקרים נראה במבט ראשון שאזכור ההתרבות אינה במקומה הטבעי.
האם לא היינו מצפים לכתוב כך את הפסוקים:
וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס. וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ. וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ. וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, לַמְיַלְּדֹת; וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים. וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד.
נתמקד תחילה במקבץ הראשון. מדוע כאן מוזכר "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" באמצע הגזרות שגזר פרעה על עם ישראל? נראה שהתשובה מצויה בחלקו השני של הפסוק: "ויקצו מפני בני ישראל". חלק זה של הפסוק מעיד שהתרבותם של בני ישראל גרם להחמרה ביחס של המצרים אל ישראל. ולכן צריך להבין את הפסוקים כך: בהתחלה המצרים רק שמו שרי מסים על העם, הם כנראה ציפו שדבר זה יגרום להתמעוטם של ישראל (או למצער לאי התרבותם), כשמזימתם לא צלחה הם עברו ל"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך".
כלומר, ההתרבות יצר אצל המצרים תחושה של כשלון או חוסר הצלחה, שבתגובה גרם להם להכביד את העול על עם ישראל.
את סיפור המיילדות אפשר להבין באותו אופן. המיילדות מחיות את הילדים, ומחכות לראות אם תוכניתם להצלת הילדים תשא פרי ואכן עם ישראל ימשיך להתרבות, כשהן רואות ש"וירב העם ויעצמו מאד", זה מחזק אצלם את האמונה בצדקת דרכם ומתקיים בהן "ויהי כי יראו המילדות את האלקים, ויעש להם בתים". המצרים בתמורה, כשהם רואים ששוב תוכניתם לא צלח, עוברים לתוכנית ב' "וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן.".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה