הספר טל לברכה של הרב רמי רחמים ברכיהו, הרב של היישוב טלמון, מלמד שאפשר לכתוב על חייה של קהילה כספר שו"ת. אם תרצו אומר זאת בלשון אחרת: הספר המונח לפנינו הוא כמעין בלוג המתאר את השאלות והלבטים שעלו בקהילה במשך שלוש עשרה השנים בהם המחבר מכהן כרב היישוב טלמון.
נתחיל מההתחלה. המחבר הינו בוגר ישיבת "ברכת משה" במעלה אדומים ותלמידו של הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ'. את הכרך הראשון של הספר הוא הוציא לאחר חמש שנים בהם הוא כיהן כרב היישוב ובכרך זה הוא דן בהרבה נושאים הקשורים להיותו רב צעיר במשרתו. כאן נמצא בערך שליש מהספר הדן בשאלות ציבוריות העולות ברבנות, אם זה נושאים הקשורים למקומו של הנוער בקהילה, תפקידו וסמכותו של הרב ביישוב, חומרות וקולות בהנהגת הציבור, מקומן של נשים בקהילה הדתית. שאלות אלו תופסות כשליש מעמודי הספר. הכרך השני יצא כעבור י"ג שנים ברבנות. כאן אנו מוצאים הבדל. השאלות נוגעות הרבה יותר לפרט מאשר לציבור. הדיונים הם פחות עקרוניים ויותר ספציפיים. בהחלט מרגישים בכרך השני כמין בגרות ושעומד בפנינו אדם שלא מופתע מארועים המתרחשים בקהילתו - הכל תחת שליטה. כמובן, שהרבה נושאים שנידונו מעל גבי בלוג זה הקשורים לעולם הרבנות מוצאים את ביטויים גם בספר הזה.
אינני מכיר את הרב ברכיהו באופן אישי, ואף את היישוב טלמון אינני מכיר, אך משאלות ששאלתי אנשים הגרים ביישובי הסביבה (הרבה לפני שספרי טל לברכה הגיעו לידי), אני יודע לומר שהציבור באזור מרגיש שהרב ברכיהו מנהיג את רבנותו באופן שהוא יותר מעורב בנעשה ביישוב, לעומת רבנים אחרים שלא בהכרח עוקבים מה נעשה בכל ועדה ולא נמצאים בכל תפילה ביישוב.
אני חושב שבהחלט אפשר לחוש מתוך הספר את הנושאים המגוונים שרב בכלל, ורב יישוב בפרט מתמודד איתם. בסופו של דבר מדובר בספר הלכתי, וניתן למצוא כאן את כל השאלות ה"רגילות" הקשורות בקטניות בפסח, טבילת נידה וכד', אך ישנו עיסוק רחב גם בשאלת התויית הדרך ההלכתית הנכונה והמתאימה לקהילה, יחסי קהילה-רב ומזכירות-רב ועוד.
עד כאן די פרגנתי לספר, ומגיע לו כי בהחלט נהנתי ממנו ואני בטוח שגם אחרים יהנו ממנו. אני מבקש עתה לכתוב על שני נושאים שעוד דורשים ליבון (מפאת השעה, הנושא השני יהיה במועד אחר).
תוך דיון בנושא "חומרות בפסיקה לציבור", המחבר פורס בפני הקורא את ניתוחו שלו לחלקי הציבור הדתי-לאומי (חלק א' עמ' 263):
קיימות במחנה 'הדתי' שלוש קבוצות: הקבוצה הראשונה היא קבוצת 'דתיי המסגרת'. על קבוצה זו נמנים אנשים שמחוברים לדת בגלל המסגרת החברתית הדתית הכוללת אוירת שבת וחגים, החברה הדתית, חינוך הילדים באוירה דתית, ועוד כמה דברים יפים שקשורים לעולמו של האדם הדתי. קבוצה זו מחוברת להלכה ברובד הכללי, אולם דקדוקי ההלכה אינם מעניינה. הקבוצה השניה היא של אנשים שאינם מחוברים רק לצד החיצוני של היהדות, הם עוסקים בתורה ומקיימים את ההלכה על כל דקדוקיה, האמונה היא חלק בלתי נפרד מחייהם, ובהתאם לכך נבנה ביתם. אולם קבוצה זו אינה מצליחה להתחבר ליהדות ההלכתית בנקודות בהן יש התנגשות עם רוח התרבות של הדור. קשה להם להקפיד על הלכות שמציגות אותם באופן שונה וחריג מהאדם התרבותי הנאור והם יחפשו לגיטימציה הלכתית או חברתית-דתית למצוקה ולהתנגשות בה הם נמצאים. ואילו הקבוצה השלישית מורכבת מאנשים שחייהם חיי אמונה, וכל שאיפתם לחקור ולמצוא את רצון ה' על כל צעד. מחוברים הם לתופשי התורה ולגדולי הדור, ואין הם חיים במצוקה פנימית כתוצאה מסתירה בין דקדוק במצוות לבין הלך הרוח התרבותי של הדור.
המחבר דן בהמשך היכן ראוי להציב את "הרף ההלכתי" וכיצד נוכל לרצות הן את הקבוצה השלישית אך גם נזכה לא להרחיק את הקבוצה הראשונה. המחבר משתדל לא לנקוט עמדה בין שלושת הגישות, אך מסגנון כתיבתו נראה שהקבוצה השלישית נראית לו כלכתחילה. כמובן, שגם הוא מסכים שלא ניתן לפסוק או להנהיג קהילה כפי שהקבוצה השלישית היתה רוצה, אך אם הדבר היה בידו יש סיכוי שהוא היה בוחר להעביר את כולם לקבוצה זו.
מן הסתם ידוע לכם שאני אינני מסכים עם גישה זו. בעיני, הקבוצה השניה מתארת בדיוק את תפקיד הרב. תפקיד הרב הוא לגשר בין הפערים שיש בין העולם המודרני לעולם הערכים הישן ולהפוך את אותם ערכים ישנים לערכים המדברים גם אל האדם המודרני. אני אינני רואה בזה בדיעבד, אלא את תפקידנו לכתחילה. כמובן, שמי שנוקט גישה כזו קל לו יותר להציב את הרף ההלכתי באופן שזה ירצה את הקבוצה הראשונה (שהיא סך הכל השוליים של הקבוצה השניה), אך הוא נתקל ביותר קושי מול הקבוצה השלישית. בקיצור, אני בעמדה שרב קהילה צריך גם להציג עמדה עצמית ולהגדיר היכן הוא עומד בשלושת הקבוצות, ולדעתי הוא אמור להיות בקבוצה השנייה.
המשך יבוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה