יום חמישי, 8 ביולי 2010

רעיון לפרשת מטות-מסעי

נחמה ליבוביץ' ע"ה באחד מגליונותיה לפרשת מסעי כותבת אודות טעמם של ערי המקלט.
ניתן להצביע על שני טעמים עקרוניים שניתנו לערי המקלט. אחד מהם מופיע בתורה:
וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט, מִגֹּאֵל; וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ, עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט.
כלומר, להציל את הרוצח בשגגה מידו של גואל הדם.

הטעם השני הוא העומד בבסיס כל מסכת מכות:
אלו הן הגולין: ההורג נפש בשגגה. (מכות פ"ב מ"א)
כלומר, עונש גלות לרוצח בשגגה.

על השוני והמעבר בין שני הטעמים הללו שואלת נחמה את השאלה הבאה:
התוכל להסביר את השינוי הזה מלשון התורה ללשון המשנה?

התשובה המיידית, לדעתי, הוא תשובה הסטורית: בתקופת חז"ל כנראה שלא היו קיימות ערי מקלט והרוצח היה צריך לברוח על נפשו (לשון אחרת: ייתכן והשלטון היה מספיק חזק כדי למנוע גאולת דם), ולכן חז"ל ראו בזה יותר עניין של גלות מאשר עניין של הצלה.

אפשר גם לתת תשובה יותר דרשנית, המתאים לרוח ימי בין המצרים: בתור בנים הגולים מעל שולחן אביהם, היינו רוצים לחשוב שמה שנגזר עלינו הוא בשל עברות שבשוגג.

יש לכם תשובה אחרת? שתפו אותנו.

תגובה 1:

שלומי אמר/ה...

שם השולח: אלחנן תאריך: 11/07/10, 05:51:39
שתי הערות במקום תשובה:

1. יש בדין התורה פרט משמעותי שאינו מתיישבים עם הטעם של הצלה: "וישב שם עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקודש". אין סיבה לחשוב שפטירת הכהן הגדול קשורה באופן כלשהו להצלה מגאולת דם (מה גם שהיא יכולה להתרחש אפילו יום לאחר כניסת הרוצח לעיר מקלט). הרבה יותר הגיוני שהיא קשורה לרעיון כלשהו של כפרה.

2. בזמן שנתגבשה מסכת מכות, לאחר החורבן, בוודאות לא היו ערי מקלט. יתכן שהיו בזמן ממלכת החשמונאים, אבל קשה להאמין שהתקיימו לאחר מכן - בימי הורדוס והנציבים, כאשר דיני נפשות לא נידונו בפועל לפי התורה. העדות היחידה שזכורה לי כעת, העשויה להצביע על קיום ערי מקלט בימי בית שני, היא בדרי המשנה על אימותיהן של כהנים גדולים שהיו מספקות מזון לגולים, כדי לא יתפללו על בניהן שימותו.

שם השולח: חגי תאריך: 11/07/10, 09:04:48
יש מאמר בנושא שמשווה בין פרשת ערי מקלט בספר במדבר, שבה הדגש יותר על ענישת הרוצח, לבין הפרשה בספר דברים שבה הדגש על ההצלה:
http://www.etzion.org.il/vbm/archive/14-parsha/38matot-masei.rtf

אחד ההסברים ששמעתי (מהרב מנשה וינרהוא שספר במדבר מדבר על עבר הירדן וספר דברים על א"י - ובחו"ל יש יותר ענין של רציחה "בגלעד שכיחי רוצחים", וכמו שר' יוחנן אמר "ונתן ה' לך שם לב רגז" שזה דווקא בחו"ל.
אפשר כך גם להסביר שהמשנה - שמדברת על תקופה של חורבן וחוסר מערכת משפט שדנה דיני נפשות, מדברת על תקופה עוד יותר קשה, שבה אין דין ואין דיין ולכן העיקר הוא מימד הענישה