יום שני, 28 ביוני 2010

כי היכי דלא לזלזלו רבנן

הגמרא בברכות (דף מה עמוד ב) דנה בעניין עניית ה"אמן" העצמית של ברכת "בונה ירושלים" בברכת המזון:
אביי עני ליה בקלא כי היכי דלשמעו פועלים וליקומו, דהטוב והמטיב לאו דאורייתא. רב אשי עני ליה בלחישא, כי היכי דלא נזלזלו בהטוב והמטיב.
תרגום: אביי ענה לה [=אמן] בקול כדי שישמעו הפועלים ויסיקו שברכת הטוב והמטיב איננו מהתורה. רב אשי ענה לה בלחש, כדי שלא יזלזלו בהטוב והמטיב.

הב"ח בהגהותיו בברכות משנה מעט את הגירסא וכותב כך:
אביי עני ליה בקלא כי היכי דלשמעו פועלים וליקומו, דהטוב והמטיב לאו דאורייתא. רב אשי עני ליה בלחישא, כי היכי דלא לזלזלו רבנן בהטוב והמטיב.

למה מתכוין הב"ח בהגהה זו? האם גם בימיהם היה חשש מפני בחורי ישיבה אוייבר-חוכמים?
עד כמה שממש מתחשק לבנות תלי תלים של דרשות על הגהת הב"ח ולראות בזה תוכחה ומוסר לבחורי הישיבות למיניהם, נראה שזה לא הפשט. [אין בפני כתבי יד של הש"ס, אם מישהו מהקוראים ימצא כתבי יד קדומים עם נוסח הב"ח אשמח שיודיעני.]

היה אפשר להבין שאביי ורב אשי מדברים על אותו מציאות ורק היה להם חששות שונים: אביי חשש שהפועלים לא ידעו שברכה רביעית היא דרבנן, ורב אשי חשש שהפועלים יזלזלו בברכה הרביעית. הב"ח מחדש שלא כך צריך להבין את הגמרא, אלא כל אחד דיבר על מציאות אחרת: אביי חשש מפני הפועלים וגם רב אשי היה חושש את אותו החשש אילו היה נמצא במציאות כמו של אביי. אלא שרב אשי היה במציאות אחרת ולכן היה לו חשש אחר. כלומר, הב"ח לא סבר שמדובר בדווקא במציאות של רבנן, אלא שלא מדובר במציאות של פועלים.

הסבר זה מסתדר עם שיטתו ההלכתית של הב"ח (אורח חיים סי' קפח), המובא גם במגן אברהם שם:
וב"ח כתב דס"ל דדוקא בזמניהם שהיו הפועלים הולכים למלאכתם איכא למיחש שיזלזלו בה מה שא"כ עכשיו:

ואולי בכל זאת, זה שהב"ח השתמש דווקא במילת "דרבנן" מעיד משהו על הכרתו עם "עולם הישיבות".

ואם כבר הבאנו את הנושא, נביא את מה שהובא בשלחן ערוך לגביו. המחבר בשו"ע (אורח חיים סימן קפח סעיף ב) הלך בעקבות בעל הלכות גדולות שכתב שהלכה כרב אשי משום הכלל שהלכה כבתראי:
אמן זה יאמרנו בלחש, כדי שלא ירגישו שברכת הטוב והמטיב אינה דאורייתא ויזלזלו בה.

אך הרמ"א העיר עליו מכח המנהג:
הגה: ונראה דדוקא כשמברך לבד ואין עונין אמן אחר שאר ברכות; אבל כשמזמנין, עונין עליו כשאר אמן שעונין על ברכות הראשונות, ואע"ג דהמברך עונה ג"כ מ"מ אינו ניכר כל כך, הואיל ואחרים עונין ג"כ עמו; וכן המנהג במדינות אלו לאומרו בקול רם אפי' המברך עצמו, כשמזמנים, ואולי הוא מהאי טעמא.

המשנ"ב במקום הולך בדרכו של המגן-אברהם ומביא את דעת הב"ח שאין מחלוקת בין אביי לרב אשי והם דיברו במציאות שונה.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: חגי תאריך: 29/06/10, 12:18:04
תראה בדקדוקי סופרים:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38512&st=&pgnum=324&hilite=
אני חושב שהגרסא של הדפוסים תומכת בגרסת הב"ח. נראה לי ש"ניזלזלו" זה בגוף ראשון, כלומר רב אשי מדבר על החכמים, בעוד שבכת"י הוא מדבר בגוף שלישי


שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 29/06/10, 19:13:31
תגובה שהגיעה אלי מרשימת התפוצה של הרב "מענה לשון":
בכת"י פירנצה: "כי היכי דלא ליזלזלו פועלים בהטוב והמטיב".

בכת"י פריז: "כי היכי דלא ליזלזל בהטוב והמטיב, קסבר דהטוב והמטיב דאורייתא".

לפי כת"י פריז נחלקו האמוראים האם הטוב והמטיב דאורייתא או לא.