יום שני, 15 בפברואר 2010

מעשר עני בימינו

לפני כשבוע כתבנו בעניין תרומות ומעשרות בימינו. אני מבקש לחזור ולהרחיב במספר עניינים שהעלנו שם בעניין נתינת מעשר עני בזמן הזה.

א. האפשרות להפקיר נכסיו ולזכות במעשר עני. הציץ אליעזר (חלק ד סימן י פרק ג) בשם השל"ה מביא אפשרות זו ודוחה אותה ממספר סיבות:
ובדבר מה שמתמה כתר"ה על המנהג שמובא בשו"ת הרדב"ז החדשות (סימן תשל"א) שנהגו בהפרשת מעשרות לומר ואם השנה זו היא מעשר עני הריני מפקיר וזוכה מדין עני, ומתמה שאין זה מחוור שהרי מן הדין צריך להפקיר בפני שלשה. אודיענו שכוון בזה להשל"ה בשער האותיות. והשל"ה שם מתמה עוד יותר מזה שאפילו אם יהא ההפקר בפני שלשה נמי לאו שפיר עבדי בזה. וז"ל ונוהגים בא"י כשמפריש מעשר עני לומר הריני מפקיר נכסי שאז הוא עני ואח"כ זוכה בה. ואני התרעמתי על זה מיום בואי הנה דהפקרם אינו הפקר. חדא דהא קיי"ל דלא הוי הפקר אלא בפני שלשה, וכן מצאתי בספר חרדים שכתב כן. ועוד אפילו הוי הפקר גמור מי שיש לו חובות אצל אחר הן בע"פ הן בשטר ממה נפשך דלא שפיר עבד הן אם בשעת הפקר מוחל החובות או לא, אם מוחל אותם כי לפי האמת יוכל למחול אף בתפוס שטרא ואפילו משכון והוי מחילה כמו שכתב המרדכי ריש סנהדרין והביאו רמ"א בחו"מ סימן רמ"א. א"כ דהוי מחילה כשתבעו אח"כ שיפרע לו גזול הוא בידו דכבר נמחל, אלא בודאי אינו מוחל, נמצא אינו עני... ודברתי מזה עם גדולי חכמי ההוראה והסכימו לדברי עכ"ל. וכן עיין מ"ש בכה"ג המהרי"ט חלק א' (סימן פ"ה) עיי"ש באריכות.

כלומר, הבעיות העיקריות הן שהוא איננו מפקיר בפני שלושה, ועוד אם הוא היה מפקיר הפקר גמור היה אסור לו אחר כך ללכת ולתבוע חובות מבעלי חוב שלו ואם הוא כן תובע את החובות שלו אזי הוא גזלן.

אולי אפשר ללמד זכות על דרך זו, כסוג של מיגו. בעל הפירות שצריך לתת מעשר עני מחזיק בפירות. אם אני מבין נכון, עקרונית לא ניתן להוציא את הפירות מידו גם אם עני פלוני יתבע אותו לדין, כי הוא יכול לטעון שהוא רוצה לתת לעני אחר. אבל אם כל העניים בעולם יתאגדו לתבוע ממנו את המעשר עני, לכאורה הוא יהיה חייב לתת להם, אבל במקרה כזה הוא יוכל להפקיר את כל נכסיו ולזכות במעשר מצד עצמו. כלומר, כיון שהוא יכול לעשות צעד כזה, אין שום אפשרות להוציא ממנו את המעשר בדין. ואם אי אפשר להוציא ממנו את המעשר בדין, אי אפשר להגדיר אותו כגוזל את העניים. [אינני בקיא ככל בכל ענייני חושן משפט, אז נא לקחת דברים אלו בערבון מוגבל מאד. וכפי שכתבנו ברשימה הקודמת אין להסתמך על אפשרות זו.]

ב. כתבנו שם גם אפשרות נוספת: יש האומרים כי כיום אין חובה לתת את המעשר לעני, מכיוון שאף עני איננו בא לבקש את המעשרות, ולכן זה נחשב שהם מוותרים על המעשר.
דבר זה שמעתי מחבר ששאל גאון אחד בעניין הזה [אינני מפרסם את שמו מכיוון שלא שאלנו אותו אם מותר לפרסם את הדבר בשמו. אך מדובר באדם המוחזק למורה הוראה ושנשאל ספציפית בעניין זה באופן ברור שזה על מנת להורות בשיעור לרבים]. ההבנה שלי בעניין הוא כך: נניח שהיה לי מעשר עני בביתי ואני יורד לרחוב ופוגש עני. אני מודיע לעני שיש לי בביתי מעשר עני ואני מבקש שהוא יבוא לקחת את המעשר המגיע לו. בתחילה העני שש ושמח, אך אז אני מסביר לו שמדובר בחצי ענף פטרוזיליה או פלח אחד של לימון. העניים בימינו לא יהיו מעוניינים כלל, לא רק לסור לביתו של אדם לקחת כזה מעשר אלא ספק אם היו מעוניינים אפילו אם הייתי נותן לו את המעשר ביד. במקרה כזה, היות ואני בטוח שאף עני שאני מכיר לא יהיה מעוניין במעשר עני שיש לי, אין עלי חובה למצוא את העני שיסכים לקחת ממני את המעשר.

ג. הציץ אליעזר (חלק יא סימן סו ) מביא אפשרות של המרת המעשר עני בכסף אך דוחה את זה ואומר שע"י מתן כסף אין מקיימים את מצוות נתינת מעשר עני:
ההלק"ט שם כותב שהוא היה נוהג לפדות המעשר עני בשויו לעניים, וגם ע"ז יש להעיר דנהי הניצול עי"כ מידי גזל ממון עניים, אבל מצות נתינה הא לא קיים עי"כ.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: Baruch Alster תאריך: 16/02/10, 06:16:11
יישר כח, בני.

לגבי מעשר עני, בעצם מה שאתה אומר פותר בסעיף ב' (הפתרון האמיתי היחיד, לדבריך) הוא טוב ל'בעלי בתים' (אם כי הייתי מעדיף לדעת מי באמת פוסק ככה) אבל לא לחקלאים או למשווקים. שם הבעיה קצת שונה - מצד אחד יש להם כמויות גדולות שיוכלו לספק את העניים, אך מצד שני לוותר על כ-9% מהתוצרת לטובת העניים יעשה את החקלאים לעניים בעצמם!

באחד מכנסי מכון התורה והארץ שמעתי פתרון לעניין זה (נדמה לי של הרב יהודה עמיחי) המבוסס על נתינת תוצרת סוג ב' לעניים (כיוון שאיכות סוג ב' היום מספיק טובה), מה שמקל מאד על ההפסד לחקלאי (בחישוב שלו יצא שמדובר בכ-1.4% משווי היבול במקום 9%).

בכל מקרה, אם מישהו מכיר פוסק החותם בשמו על פתרון שעובד הפוטר למעשה מנתינת מעשר עני, אשמח לשמוע.