יום שלישי, 7 באוקטובר 2008

אינטרנט רימון

לקראת ראש השנה החלטתי לקבל על עצמי קבלה טובה בתחום שתופס חלק ניכר מחיי, הלא זה האינטרנט, ולהתחבר לאינטרנט רימון. מספר ימים לפני ראש השנה התנתקתי מהספק אינטרנט שהיה לי - תהליך שלקח כמה ימים, התקשרתי לרימון וביקשתי להתחבר. החיבור לרימון עלה לי הרבה פחות מהחיבור לספק הקודם, דבר שהוסיף למוטיבציה שלי להחליף ספק. אלא מאי, שברגע שהתחלתי להשתמש בחיבור לרימון לא הצלחתי לגלוש כמעט לאף אתר. ברגע שניסיתי להכנס לתיבת הדוא"ל שלי או לכל מיני אתרים אחרים (שאין בהם שום טכנים שאמורים להיות חסומים) החיבור שלי לאינטרנט פשוט התנתק. כמובן שלא זו היתה כוונתי כשרציתי להגביל את אפשרויות הגלישה שלי.

פניתי לשירות הלקוחות ולתמיכה הטכנית של רימון, אך משום מה לא קיבלתי שום תשובה ברורה וגם כשהבטיחו לי לחזור אלי בדרך כלל זה לא קרה. סוף סוף הגעתי לתומך טכני בכיר שהסביר לי בבטחון רב שיש לי במחשב כנראה וירוס שמעיף אותי מהאינטרנט. זה לא היה הגיוני בכלל, כי בדיוק זמן קצר לפני כן המחשב עבר ניקוי יסודי ולא היו לי כל בעיות כאשר הייתי מחובר לספק הקודם. בסופו של דבר התייעצנו עם מומחה לעניין שהוריד עבורינו עדכון לכרטיס הרשת של המחשב ומאז אני גולש בחופשיות מוחלטת דרך החיבור לאינטרנט רימון.

לסיכומו של העניין: לולי שבאמת היה לי עניין להתחבר, כבר ביום השני להתחברות הייתי מבקש להתנתק. כך שאני מקווה שחברת רימון ישפרו את השירות שלהם (לפחות לטובתם). אך היום שהחיבור עובד כמו שצריך, אינני מרגיש כל שינוי בגלישה ממה שהיה לי קודם לכן, וכל זה גם בפחות כסף. [אגב, מכיוון שחברת רימון לא משלמת לי על החשיפה הזו, ראוי לציין שיש עוד דרכים לבצע חסימה: מורשת וכד'.]

להלן דברים שכתב הג"ר יעקב אריאל בעיתון הצופה לאחרונה בעניין החיבור לאינטרנט (לינק):
המחשב והאינטרנט שונים מהטלוויזיה. הם כלים שימושיים נחוצים ביותר הן למסחר הן למדע ומעל לכל - לתורה (לא בכדי זכה פרויקט השו"ת לפרס ישראל). הם שינו את כל מערכות חיינו. יש להתייחס אליהם כאל מהפכת הדפוס בזמנו.
עם זאת אילו היה מדובר במכשיר טמא בעצם והברירה היא בין השימוש במכשיר טמא, אף כי יעיל לחיים, לבין המשך החיים בלעדיו היינו אומרים ייהרג ואל יעבור (ואין זו מליצה אלא מציאות עובדתית, במקום שיש חשש חמור לגילוי עריות אין שום הצדקה לטהר את השרץ). מצווה הבאה בעברה פסולה.
אולם המכשיר אינו טמא בעצם. לכן יש מוצא מהסבך. יש אפשרות לחסום את האינטרנט בחסימה טובה המונעת כל חדירה של דברים פסולים. בדרך זו השימוש במכשיר מותר ורצוי, אולם רק בתנאי שיש בו חסימה טובה. מכשיר ללא חסימה הוא כמכונית בלי בלמים, או כמכשיר חשמלי ללא בידוד. "לא תתן דמים בביתך".
ואל יאמר אדם שאין צורך בחסימה טכנית, אלא יש להתמודד עם הבעיות בהתמודדות חינוכית. ההתמודדות החינוכית היא בעצם הכנסת החסימה למכשיר. מי שאינו עושה כן אינו מתמודד אלא עלול להתמוטט. היהדות היא ריאליסטית ועל כך אנו מברכים כל יום "אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון". גם בשליטה מלאה עלול להופיע על המסך דבר שאינו ראוי. לחיצה מוטעית ומקרית עלולה לדרדר את הצופה לבאר שחת. האם מותר להחזיק בור פעור בבית ורק לכתוב עליו כיתוב של אזהרה? האם די לחנך את בני הבית להתמודד עם הסכנה ע"י אזהרה בלבד לא להתקרב לשפת הבור?! התורה, ובעקבותיה כל חברה נאורה אסרה ללכת בדרך חתחתים זו, אלא דרשה הקמת מעקה בטוח שימנע כל חשש נפילה...
בואו ונאחל זה לזה: גמר חסימה טובה (לא! אין כאן טעות, או שפת אידיש, החתימה הטובה תלויה בחסימה הטובה).
גמר חסימה טובה!

לא פרסמתי כאן ברכה לשנה טובה לכלל הקוראים, בגלל הבלאגן שנוצר לי אחרי ההתחברות לרימון שלא הצלחתי לגלוש באינטרנט. אך עכשיו, אחרי שהעניין הסתדר, אני יכול לאחל לכולם בלשונו של הרב אריאל גמר חסימה טובה וגם
גמר חתימה טובה וכמקובל במקומנו תזכו לשנים רבות.

אין תגובות: