יום שלישי, 13 במאי 2008

גיור בימינו - הפן ההלכתי, חלק ב'

על מנת להשלים את הפן ההלכתי בנושא הגיור שהתחלנו בו (כאן), אני מוצא לנכון להביא דברים שפירסם הרב שאר-ישוב כהן, רבה של חיפה, לבקשתו של הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת ודיין גיור (ומנהל מערך הגיור לשעבר), בעיתון הצופה לפני כמה חדשים. את המאמר כולו ניתן לקרוא כאן.
מכיוון שאינני בקיא גדול בענייני גיור, אני מבקש להבהיר שהדברים המובאים כאן הינם בגדר מראי מקום בלבד ואידך זיל גמור.

השמועה אומרת שבתי הדין לגיור מרבים במבחנים לפני הגיור. דבר זה, לדעתי, מיותר ומכשיל, וגם יוצר סכנה של שבירת הבלעדיות של גיור רק בבתי דין הפועלים כהלכה, ויביא חלילה פתיחת שער לרפורמים למיניהם, ואחריתה מי יישורינו. דברתי נגד מנהג כמה בתי דין להרבות בדרישות וחקירות, ולדחות הבאים לפניהם מפעם לפעם אם התשובות אינן מניחות את מי שרוצה שהגיורת תנהג כאישה חרדית או ''חרדל''ית'', בצורת הלבוש ובשמירת שבת וכשרות בדרגת ''מהדרין'' וכדומה. הדגשתי שגם אם חוששים שלא ימלאו אחרי הצהרתם בפועל, עלינו לגיירם כדעת ה''אחיעזר'' שציטטת, ובמיוחד לגבי נישואי תערובת שזה מצב של דיעבד. על אחת כמה וכמה כשעלו לארץ ישראל והם וילדיהם כאן מוחזקים בטעות כיהודים. והוסיף ה''אחיעזר'': ''חזקה דאגב אונסייהו גמרו וקבלו''. הכלל הוא שעלינו לנהוג כפי שכתב לעניין זה הגרב''צ עוזיאל זצ''ל (משפטי עוזיאל יו''ד, סימן יד) בקשר לנישואי תערובת: ''גויה זו נשואה כבר לישראל, ובהיכנסה מעתה בברית היהדות תתקרב יותר ויותר אל משפחת בעלה ותורתו. ועוד זאת שבניה הנולדים לה יהיו יהודים גמורים, הרי זה דומה למעשה דהלל שבטוח היה כי סופם שיהיו גרים גמורים, ורשאים ומצווה עליהם לקרבם ולהכניסם בברית תורת ישראל, ולהוציא נגע התערובת שהוא נגע ממאיר בכרם בית ישראל''. [...]
בעניין הצורך לקרבם הרב עוזיאל אינו יחיד. כך שמעתי מפי מרן הרב הראשי, הגר''א כהנא שפירא שליט''א, שהלכה זו ''מסורה למצפונם של הדיינים, ואם כוונתם לשם שמים, וקיבלו הגרים, קבלתם קבלה''. המצב כיום שיש לפנינו ''תקנת השבים'' גדולה, השבים לארץ ישראל והשבים לעם ישראל, ובודאי שמצווה עלינו לקרבם ולסייעם בעבותות אהבה עד כמה שידנו מגעת! והנה מורי ורבי הרב הראשי מרן הגרא''י אונטרמן זצ''ל, כתב דברים (בספרו ''שבט מיהודה'', שער חמישי, א') שכמעט אפשר לומר שנאמרו ברוח הקודש על זמננו: ''יתעוררו עכשיו שאלות גדולות בהלכות גירות הנוגעות למעשה באופן דחוף! בין העולים החדשים שבאים ממדינות שונות ישנם זוגות של נישואי תערובת, וישנם גם ילדים שנולדו מנשים הנוכריות וצריכים לקבלם לדת משה וישראל על ידי גירות כדין תורה. הדחיפות שבדבר היא מפני החשש שכל אלה עלולים להתערב בין הציבור במשך זמן קצר, ולא ידוע מוצאם כלל... בשעת דחק כזו שאי אפשר בשום אופן למנוע שיתערבו עולים גרים בין בני ישראל, יש לגיירם כדין של תורה, כדי להסיר מכשולים ממשפחות ישראל שיתערבו בהן. וכשיראו שלא חזרו לסורם במשך חודש ימים וכדומה, אין להסס יותר''. [...]
בדורנו שזכינו לחזות באתחלתא דגאולה וקיבוץ נידחי ישראל, יש לנו לסמוך על ה''אחיעזר'', ''משפטי עוזיאל'' ו''שבט מיהודה'' ואמנם לא לוותר על אמירת ''קבלת המצוות'', אבל לא להתגרות בהם חלילה ולענותם; לא לבדוק אחריהם ולא לשאול שאלות מכשילות. נזכיר עוד את מה ששמעתי באוזני מפי גיסי המנוח, הרב הראשי לישראל הגר''ש גורן זצ''ל: ''שבארץ ישראל יש לא רק להקל בעניין הגירות, אלא מצווה לקרבם ולהשתדל להכניסם תחת כנפי השכינה עד כמה שידנו מגעת. אך לא כך הדבר בחו''ל, שיש לדחותם פעם ופעמיים, ולשדלם שיימנעו מן הגיור עד כמה שידנו מגעת''. וכך נהג הלכה למעשה, ובתעודות הגיור שהוציא כתב שהן תקפות רק בארץ ישראל. נחזור ונסכם: יש לסדר שתמיד יאמר המתגייר או המתגיירת את נוסח ''קבלת המצוות'', אך אין לאיים עליהם ואין לדחותם, אלא אדרבה: להאיר להם פנים, ולקרבם תחת כנפי השכינה.
בשונה מהרב שאר-ישוב כהן והמקורות אותם הוא מביא, במאמר הלכתי ארוך המתפרסם באתר מנהיגות יהודית (כאן) טוען הרב יצחק ליפשיץ שדוקא התקופה שלנו זו סיבה להחמיר יותר בתנאי של קבלת מצוות בזמן הגיור:
ההנחה שהגיור נתפס כאמונה, כהצטרפות אל הברית עם האל הייתה נכונה בתקופה בה האמונה הייתה חזון נפרץ. גם כאשר המניעים היו שלא לשם שמים, המתגייר תפס את התגיירותו כהצטרפות לדת היהודית. בתקופתנו, ליהדות פרשנויות אחרות ושונות. היהדות נתפסת כלאום, כגזע, כקבוצה פוליטית. אדם יכול להתגייר כדי לקבל אזרחות ישראלית או כדי להנשא לבת ישראל כדי להחשב ליהודי מבלי שהוא רואה קשר בין האזרחות או הלאום לבין אמונה כלשהי. לפיכך, קשה לקבל גיור מבלי שנבחנת תפיסת המתגייר את היהדות, מבלי שנבחנת הזיקה הדתית שלו.
בעז"ה בשבוע הבא נרחיב מעט בפן ההשקפתי של הגיור בזמנינו במדינת ישראל ובהבדלי ההשקפה בין המגזר החרדי לבין המגזר הדתי-לאומי.

אין תגובות: